2.1.2 חריגים לכללי השימוש בכינוי הזיקה והשייכות ד

22 | פ ר ק ש ני תעתיק תעתיק עברי גופן לועזי כתב מודרני סופרים א a א ב b ב ג g ג ד d ד ח h ח ו u ו ז z ז ה ẖ ה ט ṭ ט י i י ך k כ ל l ל תעתיק תעתיק עברי גופן לועזי כתב מודרני סופרים מ m מ ן n נ ס s ס ע ˁ ע ף p פ ץ ṣ צ ק q ק ר r ר ש š ש ת t ת $ - ḏ ד ̌ א a א קמע מנדאי : כתב רהוט לדוגמה קמע מ"ס 06 / 2087 טס ג, חלק עליון ( צילום : משה מורגנשטרן ) ה כ ת ב | 23 קערה מנדאית : כתב סטנדרטי לדוגמה וולף 26 ( צילום : משה מורגנשטרן ) קערה מנדאית : כתב רהוט לדוגמה מ"ס 76 / 2054 ( צילום : משה מורגנשטרן ) 24 | פ ר ק ש ני המקרים האקראיים וגם מן המקרים המכוונים אפשר להסיק שהכינוי ד ̌ אינו נבדל מבחינה פונטית מ- ד פשוטה . . 1 1 . 1 ד פשוטה בראש תיבה במקום ד ̌ האות ד משמשת במקום כינוי הזיקה העצמאי לא לעיתים קרובות . להלן עיקר המקורות החריגים מן הקל אל הכבד : א . עדויות ספורדיות שאינן מתגבשות לכלל שיטה : דרתא שיקלה דלרתא שאביקל הׄ 'מי שרתח הוא לקח אותו ( ואילו ) שלא רתח הוא משאיר אותו' ( מ"ס 111 / 2054 ש' 10 ) ; דקומאתה 'של קומתו' ( מ"ס 55 / 2054 ש' 6 ) ; דׄ ליליאתא 'של הליליות' ( מ"ס 09 / 1928 ש' 23 ) ; ב...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית