מ ב ו א | 3 2 שלושת הלהגים שהיו במשך על הענף המזרחי של הארמית המאוחרת ( והחדשה ) . תקופה ארוכה ללשונות הדיבור בעבור בני דתות שכנות באזורים נרחבים של המזרח ( נוצרים, יהודים ומנדאים ) חולקים קווי תיחום רבים המבחינים אותם משלושת להגי הארמית של המערב ( ארמית-יהודית ארץ-ישראלית, ארמית-נוצרית ארץ-ישראלית 3 וארמית-שומרונית ) . בייחוד בולטת קרבתן של המנדאית והארמית הבבלית-יהודית . קרבה זו באה לידי ביטוי ברוב תחומי הלשון וסביר להניח שהייתה ניכרת אף יותר 4 משהכתיב השמרני מסוגל לשקף . במהלך שנות חייה המופלגות צברה המנדאית ידע רב שהשתמר בעשרות יצירות ספרותיות ובמאות מקורות אפיגרפיים . שלא כיתר ניבי הארמית המאוחרת ( במזרח ובמערב ) המנדאית שמרה על דיבור רציף מראשית ימיה ועד לתקופתנו . בהתחשב בקורותיה הממושכות ובאופיים הרב-גוני של מקורותיה נהוג כיום להבחין במנדאית 5 בין חמישה מגבשים : חורבן בית המקדש ( עיין רודולוף, המנדאים ; מצוך, ראשית המנדאים ; מצוך, מדריך, עמ' lxvii ; בקלי, פעם נוספת ; תומאס, המקור הישראלי ; מלון, מערכת הפועל, עמ' 5 ) , ואילו האחרת מניחה שהמנדאים הם תולדה של הסביבה הרב-תרבותית בב...
אל הספר