242 | לדסרף מרצאתם אדדד אומרת אן ומציעה דוגמה . "באחד הימים הבטתי בידו של גרג, ושמתי לב שהוא לא עונד טבעת נישואים . הרגשתי פגועה ונבגדת . אבל במקום להתבשל לאט במיץ של הכעס, דיברתי מייד . אמרתי לו, ׳אני פגועה מאוד מהעובדה שאתה לא עונד טבעת נישואים . הטבעת היא סימן ויזואלי לאחרים שאנחנו נשואים, וזה חשוב לי מאוד . אני פגועה מאוד . אני לא יודעת מה זה אומר שאתה בלי טבעת, אבל זה לא מוצא חן בעיניי, ואני מבקשת ממך לענוד אותה . " גרג לא התגונן ואף לא תקף, אלא הקשיב ואמר, "זה הגיוני שאת מרגישה כך . אני מבין שאת כועסת . " בהמשך הוא הסביר לי מדוע לא ענד את הטבעת . הוא נהג כך כי אני חזרתי אל שם נעוריי, והדבר פגע בו . בעיניו, הסרת הטבעת הייתה תגובה של 'עין תחת עין' . לא פתרנו את הבעיה מייד, כי הדברים היו מורכבים . אבל מה שחשוב הוא ששנינו ביטאנו את רגשותינו . הקשבנו זה לזה . דיללנו את כל האנרגיה השלילית ולא המשכנו לכעוס . בעבר הכעס לא היה מרפה והיינו ממשיכים לכעוס ולכעוס . " בזכות מאמציהם הצליחו אן וגרג לספק את צורכיהם עד שהיו מסוגלים להגיע לרמת קבלה גבוהה מכפי שידעו בעבר . "אני בטוחה בקשר שלנו עד כד...
אל הספר