258 | פ ר ק ר ב יע י ההבחנה בין לשון התנאים שבתוספתא ובין לשון התנאים המשנאית נובעת למעשה מן הטקסטים הכתובים, משנה ותוספתא, אולם אם נפנה את המבט אל לשון הדיבור, סביר להניח שניבי הלשון המשתקפים בשני מקורות תנאיים אלה הילכו בארץ ישראל זה בצד זה . מבט אל לשון הדיבור מרכך ומגמיש את הגבול בין לשון התנאים ובין 109 העברית הניבטת מן המקורות האמוראיים הכתובים . ההנחה שבתקופת האמוראים הארמית שימשה לשון הדיבור ולא העברית מובילה אותנו לשאלה המתבקשת על מקורותיה של העברית האמוראית הכתובה . האם ובאיזו מידה היא נסמכת על ניב עברי מקומי מדובר שהילך באזור בתקופה שקדמה להפסקת הדיבור העברי ולמעבר לעברית אמוראית כתובה ? אימוץ הסתכלות זו מרחיב את גבולותיה של לשון התנאים, מגוון אותה ומרבד אותה . לא מן הנמנע שהתופעות "האמוראיות" שב קמ משקפות תופעות תנאיות, שעדויות שלהן נודעו עד כה בעיקר בתקופה האמוראית . והינה קמ משמש חוליה מקשרת מעניינת בין הניבים הללו . ראינו כי קמ עשוי להציג גרסאות השונות מאלו שב ק וב פא , שיש בהן הבדלי תוכן ומשמע . כך הוא בגרסה "מכבדין את המיטות" ולא "בין המיטות" וב"אכל מן הראשונה" במקום "...
אל הספר