4.8 כינויי מושא

198 | פ ר ק ש ל יש י מְלַקַה "חטאת העוף שמְלַקַה שלא לשמה [ . . . ] פסולה" ( זבחים ו, ז ) . ק : מלָקָהִ ; פא : מלקה ; פס : מְלָקָה . כתיב זה עשוי היה להתפרש כנטיית הנסתרת בעבר ; 400 אפשר שזו הסיבה שבגללה ביקש הנקדן להבהיר את הנוסח . נְעִי דֵי  "אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שלא נְעִידֵי " ( שבועות ג, ח ) . ק : נְעִידֶֿיֿ ; פא : נַעִידֶ ; פס : נַעִידַך ; קט"ג : נְעִידָי ( 112 . CUL : T – S E1 ) . כתבי היד מעידים על גרסאות שונות של תנועת האית"ן ( חיטוף או תנועה ) ושל תנועת הכינוי ( -ֶיךּ , תואמת הכתיב, או -ָי ) . מסורת קמ עולה בקנה אחד עם זו של ק ושונה מזו שבכתבי היד האחרים . ב פא מילה זו מנוקדת לבדה בתוך חלק שאינו מנוקד ונראה שאותו המניע עמד אף בפני נקדנו, אלא שמסורתו מעידה על תנועה 401 באות האית"ן, באופן חריג יחסית לנוהג בכתב היד . פ וֹסְלֵנִי "הרי זה ראוי להיות כהן גדול [ . . . ] ומאכיל את אמו ופוסל את אם אמו זאת אומרת לא כבני כהן גדול שהוא פוֹסְלֵנִי מן התרומה" ( יבמות ז, ו ) . ק : פוֹסְלַנִי ; פא : פּוֹסְֿלֶּינִֿי ; פס : פּוֹסְלֵינִי . כינויי המושא החז"ליים של צורת היחיד בבינו...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית