2.4 הצטרפות כינוי המושא לפועל בבניין קל עבר נסתר ונסתרים

ד פו ס ל י ו ו ר נ ו ש ל ה מ ש נ ה ו מס ו ר ו ת ע מ מ י ו ת ש ל ל ש ו ן ח כ מ י ם | 233 דב"ש, ד"מ, דל"א : שֶׁפָּרְצוּהָ . ד"ק : שֶפְרַצוּהָ . ד"א, ד"ו : שֶׁפִּרְצוּהָ . ד"פ, ד"ל : שֶׁפְּרָצוּהָ . דב"ש הולך בעקבות המסורת המתועדת בכיפ"ס, פָּרְצוּהָ . ד"ק עומד כרגיל לעצמו, פְרַצוּהָ . בדפוסי ליוורנו המאוחרים תוקנה הצורה לפְרָצוּהָהנורמטיבית, ואילו בד"א ובעקבותיו בד"ו תוקנה הצורה לפיעל, בשמירה על השווא ברי"ש . דומות לכך הצורות פסלוהו ( טהרות א ו ; מקואות ו ד ; ז ה פעמיים ) , פסלוה ( יבמות ח ה פעמיים ) : כיפ"ס : פַסְלוּהוּ ( טהרות א ו ; מקואות ו ד ) / פְסָלוּהוּ ( מקואות ז ה ) , פְסָלוּהָ ( יבמות ח ה ) . ד"ק : פְּסָלוּהוּ ( מקואות ו ד ; ז ה ) , פְסָלוּהָ ( יבמות ח ה ) . ד"א, ד"ו, דב"ש, ד"מ, דל"א, ד"פ, ד"ל : פִּסְּלוּהוּ ( מקואות ז ה ; ו ד ) / פְּסָלוּהוּ ( טהרות א ו ) , פְּסָלוּהָ ( יבמות ח ה ) . במקרה זה הצורה פַסְלוּהוּמתועדת רק בכיפ"ס, ואילו בכל הדפוסים הקדומים, להוציא ד"ק, הצורה תוקנה לפיעל . דרכים אחרות לתיקון אפשר למצוא בשלושה פעלים במשנה גיטין ז ב : "כתבוהו וחתמוהו ונתנוהו" : כי פ"ס ...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית