1. מבוא

190 | הע ר ו ת ל מ ס ו ר ת ל ש ו ן ח כמ י ם ב א י ט ל י ה להלן בפרק יב . לדוגמות שיובאו שם אפשר להוסיף עוד אחת הקשורה ישירות 3 בדפוס ראשון של החיבור שתי ידות לר' מנחם די לונזאנו, שיצא לדרכי הדפוס . לאור בוונציה בשנת שע"ח, בשיר השקול "רשות נשמת ולו פינו מחרך" כתוב ומנוקד ( דף קלח ע"א ) : "וְאִם כֵּן יַעֲשׂוּמַאִינִים וְעַבְדֵי / אֱלִילִים אִלְמִים אֶרֶץ שְׂעִירִי" . השיר שקול במשקל יתד - תנועה - תנועה - יתד - תנועה - תנועה - יתד - תנועה, ולפיכך במילה מַאִינִים צריכות להיות שתי הברות ולא שלוש . ר' מנחם די לונזאנו חי ופעל בארץ ישראל העותמנית ולא היה לו שום צורך להסתיר את השם מינים ולקלקל את המשקל . ברור שרק הדפסת הספר במקום ובזמן שבהם הייתה הצנזורה פעילה וערנית הביאה להופעת הצורה מַאִינִים . אולם העיקרי והבולט ביותר בין השינויים הוא ההאחדה . מגמת ההאחדה נגעה בכל רובדי הטקסט, החל בקביעת הנוסחאות וכלה בצורת האותיות, בגופן . ההאחדה פעלה גם בלשון : השינויים נגעו קודם כול ברובד הכתיב ( במיוחד בענייני כתיב חסר וכתיב מלא אך גם בפרטים אחרים, כמו הכרעת כתיבם של שמות חכמים מעין עקיבא באל"ף סופית ) ...  אל הספר
האקדמיה ללשון העברית