רבים המופנים לעבר פלחים שונים בחברה הישראלית הנתפסים כ"אחרים" : ערבים, אתיופים, רוסים וכו' . כך הם חושפים בפני הצופים את מנגנוני ההבניה החברתית המאפשרים לסטריאוטיפים הללו להגיח על פני השטח . כאמור, רצף ביטויי הגזענות ב האנתולוגיה משולבים בביטויי חרדה רבים אשר מייצרים למראית עין בלבד לגיטימיות לשנאת האחר . אולם ההגזמה והלעומתיות של ההתבטאויות בהצגה מחזקות את התחושה שבחסות השואה, היותם ניצולה שואה ובנה, מאפשרת להם לומר ככל העולה על רוחם, ובכך לעמת את הצופים עם הגזענות הבוטה העומדת מאחורי הדיאלוג ביניהם ראשית בסצנת הפסנתר ב ארבייט ולאחר מכן בפיתוח רב יותר ב האנתולוגיה . חומרי הזיכרון הדיון כאן הדגיש את האופן שבו טקסט ההצגה ארבייט התבסס ברובו על "השכחתם" של מרכיבי זיכרון מסוימים ו"הבלטתם" של מרכיבי זיכרון אחרים, העוברים לשם כך תהליך ממושך של פישוט וקידוד, עד הפיכתם לקוד שואה . ואולם עוד קודם לכתיבה הביקורתית שלאחר מלחמת המפרץ, כבר בהצגה זיכרונות , העמידו מעיין, יערון ויתר שחקני תיאטרון עכו את סוגיית "מרכיבי הזיכרון" במרכז עבודתם . בטקסט התוכנייה של זיכרונות דור שני בחיק העיר העתיקה נכתב בש...
אל הספר