הכלכלה הפוליטית של החופש

36 הרציונליזם בפוליטיקה סימונס . כמה מן המאמרים בקובץ זה מוקדשים אמנם במפורש לבחינת יעדים ואמצעים פוליטיים, אך חלק הארי שלהם עוסק בסוגיות כלכליות פרטניות . המחבר ממחיש במאמרים אלו שוב ושוב כיצד הפתרון שהוא מציע כרוך בהקשר הרחב יותר של סוג החברה הרצויה לדידו . לאלו המשתוקקים לדעת היכן הם עומדים בעניין זה הוא אינו מציע רק דין וחשבון בהיר, אם כי חלקי, בדבר העדפותיו שלו, אלא גם תובנות מעמיקות על אודות התאמתם וחוסר התאמתם של אמצעים כלכליים שונים לצורות שונות של מיזוג חברתי . ברור מאליו כי סימונס אינו מתיימר להמציא לעצמו “אני-מאמין” פוליטי ; אין הוא גבה לב כְּאלה המסרבים להאמין בטוהר כוונותיהם שלהם, אלא אם כן עשו את תודעתם למדבר טרם החלו לעבד את אדמתה . השתייכותו לְמסורת היא לו מקור גאווה . הוא מכנה את עצמו “ליברל מן הסוג הישן”, ומונה את עצמו בשורותיהם של קודמיו : אדם סמית, בנתאם, מיל וסידגוויק, וגם דה-טוקוויל, בורקהארט ואקטון . 2 נדמה כי יש בכך שמץ של חוסר ביקורתיות ; הניואנס ההיסטורי מוחמץ . אולם אין סיבה לדאגה . סימונס היה נדיב לב בכל הנוגע לעבודותיהם של אחרים . הוא קיבל בחפץ לב את מה שאפ...  אל הספר