אנחנו בדרך | 30 איתנו בהכול . ובגלל שאנחנו קרובים בגיל, בילדותנו גדלנו כמו שלישייה" . דוגית היה כפר דייגים קטן של 17 משפחות . "אין מנעולים על הדלתות, המפתחות של המכונית תמיד בסוויץ' . חיינו את הים — רוב האנשים ביישוב עסקו בדיג, לאבא שלי הייתה מסעדה על החוף, וכל יום כשחזרנו מבית הספר בקיץ היו הסעות שלקחו אותנו לים ושם היינו גולשים עד הערב" . בשנת 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה, והצבא תגבר את נוכחותו באזור . "לצבא היה מוצב בתוך היישוב, החיילים אכלו אצלנו כל שבוע ארוחת שישי והרגשנו הכי בטוחים בעולם . הקִרבה שלנו לחיילים גרמה לבן ולי לשרת ביחידות קרביות וקדמיות", מוסיף אבינועם . "הרגשנו שאנחנו מחזירים את מה שקיבלנו" . ההתנתקות מגוש קטיף בשנת 2005 , שבמסגרתה פונה גם היישוב דוגית, הייתה שבר משפחתי גדול . ההורים רפי ופנינה התגרשו . בן, שהיה אז בן 13 , עבר עם אביו צפונה, ואבינועם וחי התאומים גרו עם אמם באתר קראווילות זמני . אחרי שנתיים ביקש אבינועם להצטרף לאחיו הגדול . "הוא התחיל חיים חדשים, תיכון חדש, חברים חדשים, מושב חדש . קינאתי בו, רציתי להיות איתו . בחופש הגדול של כיתה ח' החלטתי שאני עובר ל...
אל הספר