96 נועם תירוש 124 ולכן אלו המנסים לפרש את קפקא הופכים חברים סותרות״ . לניסיון המתמשך ״להפיק אות של הכרה מצד הטירה שהיא כתבי 125 אף על פי ש״כל דיון בחיזיון זה ששמו קפקא, סופו קפקא״ . 126 כפי שכתב ידידו שהוא מוליך לשאלת הפשר, שורשו ודרכיו״, של קפקא, ברוך פליקס ולטש, נדמה שלמרבה הצער כולנו נידונים לשתיקה רועמת מצד הטירה . אך גם אם אנו מודים בצער שהטירה תישאר לעולם לא מושגת, נדמה שלפרשנויות קפקא השונות ישנו כוח המסייע לנו להבין משהו על עולמנו ועל מעמדנו בתוכו . גם אם אנו מבינים את כתיבתו של קפקא כ״כתיבה שהיא בעצמה התנסות, היעשות, התחפרות, יצירה 127 הרי ש״מפתח הזיכרון״ שבו נעשה שימוששל ריזום, מאורה״, במסה זו מאפשר לנו להבין טוב יותר את העידן שבו אנו חיים ואת תהליכי הזיכרון הפועלים בו . עידן שאותו הגדירו אחרים כעידן הזיכרון הדיגיטלי המושלם - עידן שבו נדמה לנו שיש באפשרותנו היכולת הדיגיטלית לזכור הכל . יכולת אשר גם אם איננו באמת עושים בה שימוש מלא, וגם אם בפועל ״זיכרונות״ רבים נשארים מחוץ לתחום השגתה ( הרי עדיין אין טכנולוגיה היכולה לשחזר בדיוק את הטעמים, התחושות והמחשבות שגעשו בנו כשהתנשקנו ...
אל הספר