ניצה אראל 106 אנחנו מגדירים את עצמנו כמהפכנים שנתנו גט כריתות מוחלט ללאומיות, אינטרנציונליסטים, אנשים שרוצים לחולל פרוגרס חברתי למען האינטרסים של רב העם בתוכו אנו חיים, מעל לאינטרסים של לאומים . יש לגזור גזירה שווה על הלאומיות כיום מהדתיות של לפני ארבע מאות שלוש מאות שנה, כשכל המאבקים בחברה סבבו לכאורה מסביבה ] . . . [ העובדה שמירב המאבקים הם במסגרת לאומית כיום, זאת עדיין לא הוכחה שלעולם הדבר יהיה ככה, ואין זה מן הנמנע שהמאבקים יהיו במסגרת של חברה 179 אנושית . בתשובה לשאלות שהפנתה אליהם נירה יובל – דיויס על הגדרת הזהות העצמית שלהם בראשית שנות ה – 70 היו בהם שאמרו שהשאלה הלאומית לא מטרידה אותם, שזהותם איננה יהודית ; היו שביטאו תקווה שהדורות הבאים יהיו "רק בני אדם, לא יהודים", אבל היו שביטאו עמדה רגשית : "החינוך שקיבלתי — זה משפיע . כשדופקים יהודים זה איכפת לי" . נירה יובל – דיויס מעריכה כי "במידה 180 מסוימת הרבה חברי מצפן 'מתביישים לחוש נאמנות לאומית ] . . . [ " . היחס לשאלה הלאומית, במיוחד בהקשר של הסכסוך הישראלי – ערבי, הושפע גם מבתי הגידול הפוליטיים של חברי מצפן . יש לזכור שמצפן היית...
אל הספר