64׀ יוסי יסעור בוי, אבל גם במשחקי הדמיון תמיד הייתי בדמות של הבן, ולעצמי תמיד דיברתי בראש כבן . פירשתי לעצמי את זה כמעין משחק דמיון בלתי נגמר שנמצא אצלי בראש . נולדתי כנקבה, וזה מה שהסבירו לי . זו היתה המשוואה . נולדתי נקבה אז אני בת . אם אנשים היו מתבלבלים, כי כנראה נראיתי כמו בן, והיו פונים אלי בלשון אתה, הייתי מתקן ואומר, "לא, אני בת . " בעיני חלק זה מצא חן ובעיני חלק לא, וקיבלתי כל מיני הערות . שאלו את ההורים שלי : "למה הבת שלכם נראית ככה ? " וכל מיני הערות כאלה ואחרות . הבנתי שאני צריך קצת להתגמש ולעשות מה שהחברה מצפה . זאת אומרת שבמקום לגדול ולהיות נאמן לעצמי, עשיתי מאמץ לשנות את עצמי כדי להתאים חברתית ולהודות באיזו שייכות מסוימת . הרגשתי שזה מאמץ בשבילי, אבל לא ידעתי להגיד מה אני מרגיש באמת, כי לא היו לזה מילים . הבנתי שאני צריך לחשוב איך להתנהג ומה לעשות . זה לא היה טבעי . אם אני קופץ רגע לשנות השלושים לחיי, אני חושב שאז כבר לא התאמצתי להיות אישה, כי כבר הייתי רגיל לזה, אבל רועי, בן הזוג שלי, היה אומר לי שהוא רואה את המאמץ הזה כשהיינו בחברת אנשים . למשל, כשישבו אצלנו חבר'ה בקיב...
אל הספר