57 זיכרונות הילדות שלי הקשורים לתדמית זו, כוללים את גְנבת צבעים מהגן, לבישת הבגדים של אימא שלי כשהיא בבית החולים, הזמנתם של הרבה ילדים הביתה בזמן שאימי מאושפזת, והידיעה שהתנהגתי רע רק על פי גערות השכנים . מצד שני, ניסיתי להיות התלמידה הטובה ביותר . ולאחר שהמורה אמרה לאימי שאני רק למעלה מבינונית, חשתי מושפלת ומדוכאת . הייתי חסרת אונים, לכודה במעגל הסבל, והאמנתי שזהו גורלי האישי . חיי נראו לי קשים, ובכך האשמתי את אישיותי ואת תכונות האופי שלי . אין זה מפליא שעלו בי מחשבות התאבדות, ובעיקר בתקופת ההתבגרות .
אל הספר