376 הרב שהצטבר לצורך מימושם, ובתוך כך מפנה את תשומת לבנו לספקנותו לגבי מעשה הצילום שלו – עצמו . ככל שנצברים עוד ועוד דימויים בזיכרוננו, ספקנות זו הופכת לאחד הנושאים של עבודתו . אמנם, בטווח המגמות הנוהגות בשדה הצילום העכשווי, עבודתו של ברגר עשויה עדיין להיקשר לצילום הטופוגרפי, המבזר מראש כל מבנה הרכזי או היררכי . לכאורה די בקונוונציה זו כדי להתמצב על המפה הפוליטית של האמנות העכשווית, או לפחות להשתמש בדה – צנטרליזציה המקופלת בה כדי לחמוק מנראטיב מרכזי ולנטות בתוך כך למצב אילם ומופשט . מבט חטוף בעבודות של ברגר רואה את מסכת החֶרש הזאת, המייחסת הרבה מן הצילום העכשווי לפן ה"סתמי" של העולם . לרגעים אף נדמה כי ההימנעות מסממני זיהוי גרמה לעבודות להליט את פניהן במסכות המוּכּרות מעבודות של אחרים ; אבל ההתחפשות לאחרים והדגשת הפן ה"סתמי", למי שמוכן להעמיק מבט, אומרות דרשני, ואז מתגלים במסכות שעל פני העבודות סדקים ובקעים, שדרכם מסתננות עִקבות של מבט מרוכז ונחוש המרגל אחר מוקדים מסוימים מאוד בתוך סך הפרטים : לפעמים דימוי המתבחן מול רקע ריק ; לפעמים אשכול של דימויים שהתנועה החדורה בהם, או גודלם, או הר...
אל הספר