340 התקה . המבט של סהר, בעודו מבצע שינויים בזהות הנופים, עוטה עליהם מראה של מקום שאינו קיים, מקום אוטופי ; ומאחר שמדובר במבט צילומי, הוא מציע לחשוב גם על הקְבלה בין מעשה ההעתקה לו אנו מצפים ממדיום הצילום, לבין ההתקה של המקום המצולם . ההתקה הצילומית מאפשרת לְזַהוֹת ( או לְדַמוֹת ) התקה נוספת, המתרחשת לא רק בין המצולם לתצלום אלא גם בכרוניקת הזיקות בין דמות וסביבותיה במכלול עבודתה של סהר . שהרי ישנן דמויות, וישנן סביבות, ואפשר להניח את יחסי הגומלין ביניהן גם כאשר הסביבות מרוקנות מדריהן . בהמשך לכך נוכל - לפחות בדמיוננו - להתיק את הדמויות המוזרות הללו, הכמעט מוקצות, מסדרות התצלומים הקודמות אל אזורי הפארקים או הדיונות, שהשילו מעליהם את סממני זהותם . ההתקה הזאת כמו שותלת את דמויות השוליים בסביבות אירופיות למראֶה, בנופים ליליים מרפרטואר הציור הפסטורלי . כל אותם חלכאים ונדכאים של הפוליס והדיון הפוליטי נחלצים בתוך כך מהשיח המקטרג עליהם - או מנגד, במחאה, מגנה את הגינוי ומפנה אליהם את המבט הציבורי, בעודם נישאים אל פנתיאון הציור והפואטיקה של הרומנטיקה והדקדנס . חשוב לציין : הליכתה של סהר אל הנופים...
אל הספר