המיועד לפרויקט היו קשים, והיינו צריכים ״לדחוף״ אליו את האולם, בין מבנים קיימים של בית-הספר . מכאן נבעה צורת הקשת לחזית שבעורפה נקבעו הטריבונות . נתתי לחזית צבע אדום-אפרסק . אלמנט העמוד הבולט בחזית, שהופיע כבר בפרויקטים קודמים שלי, היה מעין סימן-היכר . רציתי לשלב בו עבודת קרמיקה, כמו שעשיתי בכמה מקומות אחרים ואת העבודה רציתי שיעשה בנימין בוכבינדר, אמן וחבר מברזיל, שהיה חבר ברור-חיל, עזב את הקיבוץ ועבר לגור ביפו . אלא, כמו שקרה הרבה פעמים אצלי, לקראת סוף העבודה התברר שפרטים כגון אלה נפלו בין הכיסאות . ואמנם, גם כאן התוספת האמנותית לא בוצעה . אם הייתי שם לב מן ההתחלה ודואג לכך – אני מניח שגם המימון לביצוע היה נכלל בתקציב הבניין . זו הייתה העבודה האחרונה שלי ב״א . ב . תכנון״, והייתה גם העבודה הגדולה האחרונה שעשיתי . כבר עזבתי את הקיבוץ וראיתי שכל מתכונת העבודה השתנתה . ״א . ב . תכנון״ הפך לפדרציה של מתכננים בודדים, שכל אחד נדרש להשיג לעצמו עבודה . לא מצאתי את עצמי במסגרת הזו וגם עניין הגיל התחיל להיות גורם משפיע . הרגשתי שהגיעה השעה לפרוש . מראה כללי של אולם הספורט, 2003 388 אדריכל בקיבוץ ...
אל הספר