כסטודנט ואיתו שמרתי על קשר הערצה וגם ידידות, את ארנסטו מנג'ה ( Mange ( . אני זוכר אותו כהמבריק והאינטליגנטי בין מוריי בפקולטה, והפגישות המעטות שקיימתי איתו לאחר העלייה לארץ, בכל ביקור בסאו פאולו, רק חיזקו רושם זה : של אדם בעל אופקים רחבים וכ ישרונות מ ג וונים, א דם ש תרבות ו א נ צ י קל ופדית , ומחשבתו עצמאית, בעל גישה רציונלית ויכולת אמנותית לא רגילה . לא רק עבודותיו בתחום האדריכלות, אלא גם כל אחד מהכיוונים הרבים שאליהם פנה, שומרים על היגיון יצירתי, אסתטיקה מבוססת ולא-שרירותית, ומעידים על התבוננות פיוטית ויכולת ניתוח אובייקטיבי . ברצוני לה ז כיר עוד שני שמות ש א י ן ל הם או תה המשמעות מבחינת היחס הישיר, אבל השפעתם על דרכי כאדריכל לא מוטלת בספק : אוסקר נימאייר ( Niemeyer ( וז'וֹאָוּ וִילָנוֹבָה אָרְטִיגַס ( Artigas ( . נימאייר היה – בעבורי ובעבור חברים רבים בדורי – ההתגלמות המתפרצת של כישרון שופע . לי הוא פתח את מסלול ההתעניינות באדריכלות העכשווית, ועודד אותי להתעמק בערכיה האסתטיים, האתיים, ההיסטוריים וכו' . בשל מוצאו מריו דה ז'ניירו ולא מסאו פאולו – לצערי, לא הכרתי אותו אישית, לכן איני...
אל הספר