מבוהלות, וחמק מאיתנו כמצורעים . אין בתמונות אלה מן האופי הטרגי, המתלווה בדרך כלל לזיכרון השואה, אבל הן מסמנות נקודות-תודעה שחדרו להכרתי הילדותית, של פירוש היותנו ״שונים״ ומופלים . ממרחק של יותר משמונים שנה אני מביט בהערכה על התנהגות הוריי ועל החלטתם האמיצה לנתק קשרים של משפחה ושל סביבה מוכרת, ולפנות לדרך לא נודעת של קשיים ומתח, ובכך לחסוך מילדיהם את הסבל והכאבים של אותן שנים אפלות . אני נמנה עם בני-המזל המעטים שעוד טרם פרוץ המלחמה הצליחו לעזוב את התופת שהתקרבה . לא לכולם הייתה ראייה מפוקחת כמו זו של הוריי, ורבים השלו את עצמם כי האפליה תהיה זמנית, וכי במוקדם או במאוחר יחזרו הדברים לקדמותם . היו כאלה שפנו לטבילה בכנסייה הקתו לית, בדעה תמימה ופחדנית, שהמהלך הזה יחלץ אותם מסיווגם כיהודים, על-פי החקיקה הגזענית . עם החמרת פעולות המלחמה ב- 1943 וקריסת המשטר הפאשיסטי, כשצבאות בעלות-הברית פלשו לדרום איטליה והגרמנים השתלטו על הצפון, הפכה רדיפת היהודים ממשית וקשה . היו שהצליחו למצוא מקלט בשוויץ, עם מעבר גבול הרפתקני וקשה, כפי שקרה לדוגמה לאִמָהּ של אמי, אחותה ודוד שלה ; היו שהצליחו לעבור את הקווי...
אל הספר