אתר של זיכרון משובש – שער הגיא

[ 90 ] המודרניים הראשונים את חושיו, את חומריות החיים והגוף, את הרגע החולף על פני הנצח הסטטי והדומם : "תן לי לחוש את צמיחתך בבשרי, את הולם החיים השב ומפעפע מחדש, את פלא הבריאה, את כוח ההתחדשות" . שורות קריינות אלו לא נכללו בסרט המוגמר . למעשה גרינברג החליט לוותר על הקריינות, וכך נהיה שער הגיא לסרט התיעודי הישראלי הראשון שאינו משתמש באמצעי הרטורי המזוהה יותר מכול עם קולה של הסמכות הממסדית הציונית . קריאה של הסרט כטקסט פתוח – שלתוכו משתלבים מסמכים חוץ-טקסטואליים כמו התסריט של הסרט – מעניקה בראש ובראשונה עושר הרמנויטי, אך היא גם מסייעת לאתר איתור מדויק יותר של רגע מכריע בכינונו של המודוס הפואטי בקולנוע התיעודי הישראלי . האסטרטגיה של גרינברג לצלם סצנות באתר בעל חשיבות היסטורית כדי לעסוק בשאלות של זיכרון ( או שכחה ) מצויה גם בשני סרטים תיעודיים שקדמו ל שער הגיא : לילה וערפל ( 1955 ) של אלן רנה ו ברוטאליות באבן ( 1961 ) של צמד הבמאים הגרמנים אלכסנדר קלוגה ופטר שמוני ( Schamoni ) . סרטו של רנה מציב ביחס של הנגדה חומרים ארכיוניים שצולמו במחנות הריכוז וההשמדה אושוויץ ומיידנק בימי מלחמת העולם השנ...  אל הספר