פרק שביעי 94 האם אפשר לבנות כך ? במבט קונוונציונלי, לא . אך כשמקיצים ממנו, מגלים שהשאלה היא הפוכה : האם אפשר לבנות בכל דרך אחרת ? בנייה שניטלה ממנה התחושה הקבועה שהיא מטלה, שהיא אחרת בתכלית . התמקדות בסחיבה, בהצבה ובתנועות הגוף והשכל, גילתה כי הן מתרחשות מתוך עצמן . וכשהבטתי בפרטי התמונה ממרחק מסוים — באבנים, בעצים, ביצורים ובאנשים החיים את חייהם — הגעתי לאותה תובנה . אין אחראי פה . הבנאי הוא נקודת מבט בגודל אדם . צורת הנקודה כצורתו של ג'ונה . רק אחת מכלל נקודות מבט רבות אפשריות . אם אפשר לראות את המבנה כמתרחש מעצמו, כיצד יכול הבנאי להכריז שהוא זה שבונה ? וכיצד יכול הקיר לקבוע שהוא זה שנבנה ? אם אכן אינני הבנאי, האם גם אינני ג'ונה ? או אישיות, או עצמי, או איש או כל דבר המוגדר מעבר למוסכמות ולנקודות מבט ? המילים על הדף הלבן, והמחשבות המכוננות אותן ( ריצודי אור קלושים ) , הכותב של מילים אלה, הקורא, אינם אלא בדיות נוחות . הרגשתי שאני צונח בנפילה חופשית, ופחדתי . הרגשתי את כובד הסלע שבידי, אבל כבר לא הייתי בטוח אם הייתה תחתיי קרקע ממשית . סחרחורת — כך הרגיש העולם המוכר — זו הייתה תובנה בלת...
אל הספר