פרק 4 : ה-צורה | 311 הצלב קשורה, קרוב לוודאי, לזמן שנדרש מביטול עונש הצליבה של פושעים ( 337 לספירה ) ועד תחילת השימוש בצורה זו כסמל הנצרות . נראה כי מִתחילה הורגש הצורך למצוא דרך לגישור בין המתומן לבין הכיפה העגולה, כל שכן הריבוע . לצורך זה פותחו שיטות שונות של ״כיווצים״ בפינות . אולם הבעיה מצאה את פתרונה כאשר נבנתה ( 527 - 532 לספירה ) , על ידי יוסטיניאנוס, כנסיית האיה סופיה בקונסטאנטינופול ( איסטנבול ) ; אחד הבניינים המזהירים מבחינת התגובה הרגשית לעוצמת החלל הפנימי . שילוב מלא בין הריבוע לעיגול, ולאחר מכן עם המלבן, כנדרש לטקסי דת, בא לידי ביטוי בפתרון שהתפתח בהמשך ( המאה ה- 9 ) , בכנסיות בצורת ״צלב יווני״ . אפשר שהמקור לכיפה על ריבוע הוא ניסיון קטן בכיוון זה, שנעשה בכיפת בניין הקבר של הקיסרית גאלה פלאסידה בראוונה . הפתרון, מכל מקום, נשאר נחלתה הבלעדית של נצרות המזרח – למעט ונציה ופאדובה, שהיו נתונות להשפעת תרבות ביזנטיון . סמליות המתומן היא שהדריכה את הבנאים ( הביזנטים, כנראה ) של כיפת הסלע בירושלים, אולי כאתר זיכרון לחליף עומר, ראשון הכובשים המוסלמיים הגדולים ; או אולי בזכות הסלע, ה...
אל הספר