158 עודד וולקשטיין ובה בעת מנצל אותם כדי לקנות לו מקום בכלכלה זו ולהבטיח את התקבלותה של יצירתו . בניתוח מבריק של סיפור שלא זכה לתשומת 139 מראה גודו כי היחסים בין לב ביקורתית בדרך כלל , " מצב ביש ", המספרת ובין שני " מלוויה " — הכושי פומפיי והכלבה דייאנה — מוצגים כיחסי אדון – עבד המתווכים על ידי שורה של קונבנציות וסטריאוטיפים . גודו מתעכבת על אחד הייצוגים הראשונים של פומפיי , העטוף באדרת שאינה שלו ואשר אינה הולמת את מידותיו : 140 אדרת צמר " גזורה היטב ", משומשת ובה – בעת " כמעט – חדשה " ; כמו הקונבנציה , שהיא משומשת אך מתראה כ " חדשה ", והולמת את מבטו של האדון ואת תביעות השוק ) שוק העבדים ? שוק הספרים ? ( יותר משהיא הולמת את מידותיו של העבד . ואם כך , פו משתמש בקונבנציות הגזעניות בעודו חושף את שרירותיותן ואת אי – ההלימה היסודית הגלומה בהן : החל בתיאורים החיצוניים הסטריאוטיפיים , דרך הסקסואליזציה של היחס לעבד , האנלוגיה המשתמעת בין העבד לחיית – המחמד , המרת מסמני השעבוד באבזרים אופנתיים ) למשל הקולרים הכרוכים סביב צווארי השניים ( , " ריכוך " השעבוד על ידי גינונים אריסטוקרטיים ומחוות ידיד...
אל הספר