246 דור גֵז ראו את עצמם כאורחים זמניים במזרח . הם לא תפסו את עצמם כתיירים, אך גם לא ככובשים זרים . הם ביקשו להיות בני המקום . הביטויים החזותיים של הסגנון האוריינטליסטי הטרום – ישראלי מתאפיינים בסתירה פנימית מרתקת : הציונים עלו לארץ ישראל כדי לחוות "מציאות" שכבר הכירו דרך מערך ייצוגים ציוריים, צילומיים, ספרותיים וכיו"ב עוד בטרם דרכה כף רגלם במקום . התנסותם הממשית במפגש עם המקום נצבעה בצבעיה של חוויית הייצוג הראשונית ; היה זה כאילו פסעו לתוך תצלום מבוים בקפידה, הכולא אותם במסגרת הפריים שלו ובקודים של פרשנותו . הם הגיעו למזרח לאחר ש"ראו" אותו אינספור פעמים בדמיונם, בעיני רוחם, כארץ מולדת ישנה . סתירה זו מאפיינת את המבט האוריינטליסטי הטרום – ישראלי, שכמו נצמד אל הטקסט המקראי והטקסט ציוני עד כדי עיוורון למקום הממשי . המזרח נחווה כמולדת המקראית, שהקשר איתה ניתן לחידוש בפועל ובמעשה . זמן מה, אם כן, שררה בקרבם תפיסה אוריינטליסטית "תמימה", ששאפה בכנות להטמיע בתוכה את סממני המקום הערביים . בעיקרו של דבר, המצולמים הציונים לא תפסו את המזרח בראש ובראשונה כאיום - ודאי לא בהשוואה לתפיסה הרווחת לאחר מ...
אל הספר