אף כי מקובלת עלי הטענה לגבי מרכזיות עקרון אי ההתנאה, המבטא את תפיסת השוויון והשיתוף הקיבוצי, הרי שניסיון הצגתו כעיקרון הממצה את המהות הקיבוצית במלואה מחטיא את המטרה של זיהוי מערכת זאת . זהות הקיבוץ מתבססת על עוד שורה של ערכים, שלדעתי ולדעת רבים אחרים ההתעלמות מהם יוצרת תמונה לא שלמה ולא נכונה של מושג הקיבוץ . ההבחנה לגבי איזה ערכים מייחדים את הקיבוץ כמערכת חברתית אמנם חשובה, אך אם ברצוננו להבין את המציאות במלוא היקפה, הרי שעלינו לחשוף את העקרונות והערכים המכוננים את המערכת הנורמטיבית כולה . אם אכן תיתכן רדוקציה של כלל המערכת הנורמטיבית לערך יחיד, או למספר מצומצם של ערכים, אזי יש טעם בטענתו של בןדוד . אך נדמה כי כדי לפרש באופן מוצלח מרכיבים נכבדים של המערכת הנורמטיבית הקיבוצית, עלינו להניח כי אלה ביטאו תפיסות ערכיות נוספות מעבר לתפיסת אי ההתנאה . במונחים קונקרטיים יותר, אין בעקרון אי ההתנאה כדי להסביר את נורמות השליחות הקיבוצית, את דפוסי האחריות ההדדית הקיבוצית, את מבנה מערכת קבלת ההחלטות המשותפת, את דפוסי העבודה הקיבוציים, את המערכת החינוכית הקיבוצית ועוד . הצורך לפרש באופן מוצלח את ה...
אל הספר