פרק שלושים ותשעה ב ,1963 מספר סטנלי מרון, איש מעיץצבי, הוא הוזמן לקיבוץ אילות להרצות על מרכס, בעקבות מאמר שכתב באחד הבטאונים; כשהגיע לאילות פנה אליו מזכיר המשק, מבני ביתהשיטה, בדברי התנצלות ממושכים, וביקש ממנו להרצות על כל נושא אחר, מפני שטבנקין "שטף" אותו ) את המזכיר ( בטיעוניו, באומרו כי לא ייתכן שסטנלי מרון, יליד ארצותהברית ומרצה לפילוסופיה ולאנתרופולוגיה, מבית המדרש המערבי, ירצה באילות דווקא על תורת מרכס והכוונה, שלא יחדיר "קלקולים" למוחות חניכי טבנקין . מקרה זה מוכיח שני דברים : מידה של 'התאבנות' בתחום הדוקטרינרי, ומצד שני, התבטלות עיוורת, דווקא של הצעירים, בפני אוטוריטה טבנקין, כלומר בפני הקולקטיביות הרעיונית של הקיבוץהמאוחד שהוכתבה עלידי טבנקין . סיפור זה מציג אח 'החסידים השוטים' שלו באור מגוחך, אך אלה היו בבחינת אזובי קיר שלא הבעירו את הארזים . בודאי שזה העיד על מעמדו אבל לא על מידת השפעתו בקרב אנשי תנועתו . לאחר מותה של חומה היה טבנקין מבודד באפעל . אמנם חזר להשתתף בישיבותיה של מזכירותהקיבוץ ולהשמיע את דעותיו, אף התקבל שם כאורח נערץ ומכובד שהכל מכירים בכוחו להציע וליזו...
אל הספר