פרק שלושים ושמונה: חלל פעור - מות חוּמה

פיק שלושים ושמונה אינם מצביעים על אשה יפה ומושכת במיוחד . אישה יהודיה טיפוסית . היא היתה שונה מאוד מאוה טבנקין הזקופה, האצילית, הסמכותית בהופעתה . נמוכת­קומה, ולה עיניים ענקיות, חמות, מלטפות, וחכמות מאוד . כל הופעתה אמרה עדינות רבה, שכלל לא הסגירה את קשיות עורפה, את יכולתה לא לסגת מדעותיה או מעשיה כשהיתה משוכנעת בנחיצותם ובאמיתותם . היא התעניינה התעניינות טבעית עמוקה בכל בני­שיחה, עזרה במצוקות, הקשיבה למרי שיח, אבל כל זה לא מנע ממנה לתבוע, כשהיה הכרח לתבוע­תביעות נחרצות . חיים בן­אשר שעמד על אופיה והתנגד לדרכה, תלה בה ובבני מרשק את העילה להקצנת עמדתו של טבנקין כלפי השומר­הצעיר הרוסי מאז ועידת יגור ) 1936 ( . איננו יודעים בדיוק כיצד נרקם הקשר בינה לטבנקין . הוא נרקם באווירה הסגורה של סמינר 'החלוץ' בוארשה ) 1926 ( , ומאז השניים לא נפרדו עוד . טבנקין החושני אהב נשים, חשק בנשים, אלא שהקפיד לא להותיר אחריו עקבות . נראה כי גם חומה היתה שותפה לטשטוש עקבי זה . מדהים עד כמה מעט עקבות השאירה אחריה . אנו יודעים שכתבה הרבה ושקיבלה הרבה מכתבים מטבנקין, אלא שאין לכל אלה זכר, כאילו נאספו והועלמו בשיט...  אל הספר