פרק עשרים ואחד מאלה של מקורביו . דורמן, איש גבעתברנר, כותב במב 9ני 0 בראשית אותה שנה : "הקריאה ] לאיחוד [ לא באה מבפנים, לא אנשי כברתארץ קיבוצית מסויימת השמיעוה ] . . . [ לא יכול להיות איחוד גופים קיבוציים שתוכנו נקבע עלידי גורמים ] מבחוץ [ ] . . . [ אמנם חשובים מאוד ] . . . [ עלינו לחרף את נפשנו בעד איחוד קיבוצי ] . . . [ שמשורש ברייתה ותולדתה היא מחייבת : מרות הכלל על פרטיו ויחידותיו ] . . . [ הידמוחן של התנועות הקיבוציות האחרות זו לזו ] באה [ מאימוץ הולך וגדל של עקרונות הקיבוץהמאוחד" . רק היוזמה העצמית לאיחוד תהווה סכר נגד התערבותו של כל מי שאסור לו להתערב . 1 זאת היתה בלי ספק זריית מלח על פצעיו של ברל . ויניה כהן, איש עיןחרוד, טען : "זהו ניסיון לפוצץ את הקיבוץהמאוחד מבפנים ] . . . [ ברל נוסע מפלוגה לפלוגה בלי להגיע אלינו ] למזכירותהקיבוץ [ ] . . . [ מאחורי כל זה יש, בפשטות, אינטרסים ממשיים ] . . . [ מה לעשות עכשיו ? לחדד את ] . . . [ הוויכוח הרעיוני ] . . . [ לא להמשיך בוויכוח סביב אישים" . 2 וטבנקין רושם בפנקסו : " ] ברל [ תמיד ליווה את המפעל הזה בלי חברות" . 3 ברל התעמת ...
אל הספר