הַמִּכְתָּב והַמַּכְתֵּב

[ יא, 01— 12 ] ייחודים בתצורת שם העצם 135 ב . השם השני הנכתב מכתב עולה לראשונה במשנה ; הוראתו היא 'עט, חרט' . הוא נקרה במשנת כלים בשני מופעים : "מכתב שניטל הכותב טמא מפני המוחק" ( יג ב ) , "תיק מכתב" ( טז ח ) . י 10 11 . כאמור, עדי המשנה חלוקים בקריאתם של שני השמות . השם הראשון שקול 15 וב ליוור . בכ"י ק במשקל מִפְעָל : הַכְּתָב וְהַמִּכְתָּב . וכן מנוקד בכ"י פס , בכ"י ת וכך הוא מנוקד בכתב יד שכולל את מסכת אבות ואת מסכת זבחים, בקטע גניזה 17 וכן עולה 16 וכך מנוקד במשנת אבות שבמחזור איטלקי : וְהַמִּכְתַּב . וברוב הסידורים ; 18 מהקריאה הראשונה של השם שמוסר רי"ש ( = רבי יעקב בן שמשון, מתלמידי רש"י ) , אף שהוטל במילה רק ניקוד חלקי : והמִכתב . הניקוד הזה הוא כניקוד השם במקרא נ"ט : "וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אלהים הוא חרות על הלוחות" ( שמות לב 16 ) . לצד שני יש עדים המוסרים בו את הניקוד וְהַמַּכְתֵּב במשקל מַפְעֵל . לניקוד הזה מביא שרביט 10 עדויות — קטע גניזה, שני סידורים אשכנזים קדומים ועדויות של שבעה מפרשני המשנה, כגון הקריאה המוצעת שנייה אצל רי"ש "ואני קיבלתי והמַכתֵב", וכן מה 19 כך מנוקד גם ש...  אל הספר