הנהגת הקה ילות ו מוסד הרבנות׀ 303 וסמכותו של הרב המבקש להטיל שררה, ומתעלם מהמציאות הקונקרטית האשכנזית, ומצד אחר הוא מאמץ את הנוהג הספרדי ומעניק לקהילות את הסמכות לבחור לעצמם 159 את נושאי התפקידים הרבניים, בלי לבסס מבחינה הלכתית את מקור כוחן וסמכותן . המוטיב החוזר בתשובתו של הריב"ש הוא שיתרונו המרכזי של ר' יוחנן טמון בכך שהקהילות בחרו בו לשמש בתפקידו . הטיעון הזה חשוב בעיניו יותר מן הטיעונים 160 הריב"ש האחרים המועלים בה, עוד יותר מהכרת מלך צרפת במעמד של ר' יוחנן . אינו מכיר כלל ברבנות טריטוריאלית, ובד בבד עם האדרת הסמכות של הקהילה הוא מצמצם מאוד את מעמדו וסמכותו של הרב שביקש להטיל שררה . ההצדקה המרבית שאפשר לתת למושג "סמיכה" — במובן של מתן סמכות לדון ולשמש ברבנות — מצטמצמת לשיטתו למקרים שבהם תלמיד רוצה להורות בפני רבו המובהק בלבד . רק במקרים כאלו יש מקום לסמיכה, שבה הרב המובהק מתיר לתלמידו לדון, ובכל מקרה אחר אין לו שום יסוד הלכתי, ובוודאי שאסור לו לחכם להטיל את מרותו על טריטוריה או על תלמידים שאינם תלמידיו המובהקים . נמצא שלשיטת הריב"ש כל מושג הסמיכה אינו אלא מדין "היזהרות בכבוד רבו", ...
אל הספר