פרק 5 : מהפכות, סטטוסים ומעמדות | 131 ארוך בפרויקט הכלכלי שהיא מקדמת . לעיתים קרובות ההיפך הוא הנכון : קרן השקעות יכולה להשקיע בהון של החברה ולצאת ממנו בפרק זמן קצר, בעוד העובדים משקיעים בה בדרך כלל חלק גדול מחייהם, מהאנרגיה ומהידע שלהם . במובנים רבים, הם המשקיעים הראשונים לטווח ארוך של החברה, ואם מרחיקים מעט מבט, אין אלא להיות מופתעים מהתמשכות זו של הפלוטוקרטיה בתחום הכלכלי . אלא שיש מערכות מאוזנות מעט יותר שנוסו מאז מחצית המאה העשרים, לרבות במדינות המכונות ״קפיטליסטיות״ . מערכת ״הניהול המשותף״ בגרמניה ( המכונה גם ״החלטה משותפת״ ( codetermination ) , המבוססת על חלוקה שווה בין העובדים לבין בעלי המניות של המושבים בגופים המנהלים את החברה ( מועצת מנהלים או מועצת פיקוח ) , הוכנסה לתחום הברזל והפחם ב- 1951 והורחבה ב- 1952 לכלל החברות הגדולות ( מכל המגזרים ) . החוק מ- 1976 קיבע את המשטר הנוהג כיום, ולפיו בחברות המונות בין 500 ל- 2,000 עובדים, שליש מהמושבים ניתן לעובדים, ובחברות 29 מנגנונים דומים אומצוהמונות 2,000 עובדים ומעלה — מחציתם . גם באוסטריה, בשוודיה, בדנמרק ובנורבגיה, שם חלים הכללים ...
אל הספר