האם על צרפת להשיב את החוב ששילמה האיטי?

88 | קיצור תולדות השוויון לצרפת חוב של 150 מיליון פרנק זהב לפיצוי בעלי העבדים על אובדן רכושם . לממשלה בפורט-או-פרינס לא הייתה באמת ברירה בהתחשב בעליונותה הצבאית הברורה של צרפת, ולנוכח המצור שהטיל הצי הצרפתי בהמתנה להסדר והחשש הממשי מפני כיבוש האי . תשלום זה, שהוא כופר במלוא מובן המילה, היווה יותר מ- % 300 מההכנסה הלאומית של האיטי ב- 1825 , ובמילים אחרות, יותר משלוש שנות ייצור — סכום אדיר ממדים שלמעשה אי-אפשר להשיבו בהתראה קצרה . בנסיבות אלה קבע ההסכם תשלום מהיר של מלוא הסכום בתוך חמש שנים לידי זרוע ההשקעות של ממשלת צרפת ( מוסד בנקאי ציבורי שהוקם בזמן המהפכה ושעדיין קיים בימינו ) , בתנאי שזו תעביר את הכספים לבעלי העבדים שרכושם נבזז ( היא אכן עשתה זאת ) , ובתנאי שממשלת האיטי תגייס הון באמצעות הלוואות מבנקים צרפתיים פרטיים כדי לפרוס את החזר החוב ( היא עשתה זאת ) . חובה של האיטי היה נושא למשא ומתן כאוטי חוזר ונשנה, אך הוא שולם ברובו ( קרן וריבית ) , בהחזר שנתי ממוצע של כ- % 5 מההכנסה הלאומית של האיטי, בין 1840 ל- 1915 , אף שהבנקים הצרפתיים התלוננו 2 בתמיכת הממשלה הצרפתית באופן קבוע על עיכו...  אל הספר