עלייתו המאומצת של מעמד ביניים בעל רכוש

54 | קיצור תולדות השוויון העליון ( ראו תרשים 4 ) . במילים אחרות, ״המעמדות השולטים״ ( המאון העליון ) הם שחזו בקריסת עמדתם היחסית, בעוד חלקם של ה״המעמדות האמידים״ ( % 9 הבאים ) נשאר פחות או יותר יציב לכל אורך המאה העשרים ( כ- % 30 מסך הנכסים ) . מנגד, חלקם של העשירונים השישי עד התשיעי גדל בצורה מרשימה : מ- % 13 בקושי מסך הנכסים בתחילת המאה העשרים הוא גדל פי שלושה בין השנים 1914 ו- 1980 , והגיע לכ- % 40 בתחילת שנות ה- 80 , הרמה שבה התייצב מאז ( עם ירידה קלה בכל זאת ) . נשוב ונאמר זאת בבירור : ריכוזיות הקניין נשארה גבוהה במיוחד ואין מקום להפריז בהיקפו של מסע זה לעבר השוויון . בתחילת העשור השלישי של המאה העשרים ואחת, העשירון העליון מחזיק ביותר מ- % 55 מכל הנכסים שבהם ניתן להחזיק בצרפת ( והמאון העליון בקרוב ל- % 25 ) , בעוד % 50 העניים ביותר אינם מחזיקים כמעט בדבר ( % 5 בקושי מסך הנכסים ) . לו התמקדנו בבעלות על אמצעי הייצור, הקובעת את חלוקת הכוח הכלכלי ואת מבנה היחסים ההיררכיים במקומות העבודה, הייתה הריכוזיות אף גבוהה יותר ( במיוחד בקרב האלפיון או הרבבון העליון, קבוצה 11 כמו מצומצמת שידעה ימ...  אל הספר