פרק 2 : הביזור האיטי של הכוח ושל הקניין | 45 ערב המהפכה הצרפתית, המעמד האריסטוקרטי, שהיווה אז פחות מ- % 1 מקרב האוכלוסייה, אך מנה יותר מ- % 50 מקרב בעלי הנכסים הפרטיים הגדולים, החזיק גם בזכויות יתר פיסקליות, פוליטיות ומשפטיות שנבעו מכך שעוצמתו ( לעומת בעלי הנכסים הבורגנים ) לא הצטמצמה לשווי הכספי של נכסיו . המהפכה כוננה שוויון במעמדם המשפטי של כל בעלי הנכסים, ובה בעת העמיקה את זכותם של אלה, ובייחוד את זכותו של הגבר הלבן בעל הנכסים, לשלוט בחסרי הקניין ( ללא פיצוי חברתי ) . קוד נפוליאון מ- 1804 6 אימץ הגדרה מוחלטת של הבעלות, שעודנה בתוקף בצרפת . עם זה, דומה שמערכת המשפט בכל זאת התקדמה מאז . האישה הנשואה, שהייתה זמן רב בעלת מעמד משפטי נחות לעומת הגבר — למשל, בפתיחת חשבון בנק, במכירת נכס או בחתימה על חוזה עבודה — נהנית מאז שנות ה- 60 וה- 70 של המאה העשרים מזכויות פורמליות שוות . השכירים והדיירים, גברים כנשים, מחזיקים כיום בזכויות שאי-אפשר להשוותן כלל לאלה שבעבר . במאה התשע-עשרה, מעביד היה יכול לפטר שכיר או לשנות את תנאי עבודתו ואת שכרו כמעט כאוות נפשו, כשם שבעל דירה היה יכול לסלק דייר או ל...
אל הספר