המספרת המתעדת והמספרת הבודה ב"רקמות" ו"אל לאה" של עמיה ליבליך 337 תחת קורת גג אחת ועל יחסיהן, והיא מציינת את נחיצות הליכתה של ציפורה לרופא ועל הזמן שבתה תוכל לנצל לאחר מכן בישיבה בבית קפה שכן אין 90 מדבריה אפשר להבין שהיא ערה לכך שבתה לה "כמעט כל חיים משלה" . מקדישה את חייה לצרכיה שלה מתוך ביטול עצמי של חייה של הבת . דרך עקיפה, מעודנת ותרבותית, לדובב את בארון כדי להתוודע לעולמה הפנימי היא באמצעות שאלות של המספרת על הספרות האהובה על בארון . המספרת, המעוניינת לבנות גשר לעבר ולשמוע בשיחותיהן גם את הקול המושמע בסיפוריה של בארון, שואלת את בארון אם קראה את הרומן "מאדאם 91 למספרת ידוע שבארון תרגמה את הרומן לעברית, והיא מניחה בובארי" . שכבר החמיאו לבארון על תרגומה ולכן אינה מציינת זאת . שאלתה המדומיינת של המספרת היא על יצירה ספרותית קנונית שלבארון כמתרגמת הייתה מעורבות חשובה בתיווכו לקהל הקוראים העברי, שעימו נמנית גם המספרת עצמה . כלומר, בארון פותחת למספרת את הדלת לעולמה הסגור הגם שהדבר מתבטא באופן עקיף . בארון מגלה עניין בנושא ושואלת איזה קטע המספרת אהבה מסיפוריה, והמספרת עונה ללא שהות "הקטע ...
אל הספר