מבעים המעוצבים בהומור וסאטירה

המספרת המעירה ברומן המחורז "מקום אחר ועיר זרה" של מאיה ערד 249 כך למשל עולות שאלות על מקומו של הישראלי ועל מקומו של היהודי בארץ הולדתו שאינה ישראל . המבעים על היהדות והמבעים על הישראליות שזורים זה בזה וברבים מהם נדמה שהם מעוצבים באמצעים הומוריסטיים שגוונים של 34 סאטירה שזורים בהם . האם ההומור וגווניו שבו המספרת נוקטת כדי לעצב את התפיסות השונות באשר למבעים האלה – תפיסות המוצגות בדיאלוגים, בהערותיה שלה, בהערותיה של המחברת המובלעת וגם באלה המשתמעים מהעלילה – תורם לפירוקם של המבעים המסורתיים ולהרכבתם מחדש ? לשון אחרת, האם במסרים הביקורתיים שנרמזים באשר לערכים האלה משתמעות הצעות למבעים בעלי גוון אחר ? הזיקות שבין הומור וסאטירה באות לידי ביטוי ביצירות ספרות חתרניות . שאנן הגדיר את הסאטירה "כיצירה ספרותית המוקיעה באמצעות לעג, אנשים, 35 ביסודה של סדרים, תופעות ויצירות, שאינם לפי רוחו של בעל היצירה" . הסאטירה מונחות שתי גישות מהותיות : הגישה האומנותית-ספרותית והגישה הערכית-מוסרית . לטענתו ללא המרכיב האידאי אין הסאטירה יכולה להתקיים . המרכיב הזה מתאר את האלמנטים הנעדרים את המציאות טעונת התיקון ו...  אל הספר