פרק שביעי 246 של המחברת המובלעת על כך שניסוחים מחודשים של אירועים היסטוריים הם מיותרים ומסיתים את הדיון מהעיקר, והדבר עלול להשפיע על גיבוש אג'נדה ברורה של המדינה באשר לדרכה : ככל שמתקדמת ההרצאה אין לה מושג מה, בעצם, הוא רוצה לומר . מה זה, בכלל : הרצאה בהיסטוריה או בספרות ? אין שום טיעון . שום קו . הכל אימפרסיוניסטי . הנה הוא משתף אותן בחוויות שלו ממוזיאון השריון בלטרון . הנה הוא מספר על ראיון שערך עם חייל צנחנים שהשתתף בקרבות . איש בן שבעים ושלוש . ספר איך הפר פקודה לרצוח שבויים מצרים, [ . . . ] שוב הוא סובב על מקומו, סוטה קדימה ואחורה . רגע הוא במלחמת לבנון , ומיד הוא נסוג שלושים שנה לאחור וקובע שאפשר היה בקלות להגיע להסכם שלום עם מדינות ערב . בעמדתה כלפי ההרצאה והמרצה יש ביקורת מנומקת המלמדת על בהירות מחשבתה, בייחוד כשהיא בוחנת את כשירותו הקוגניטיבית של בעלה, שהוא בעל ותק רב בהוראה באקדמיה ועסק במדע האווירונאוטיקה המבוסס על שיטות מחקר ריאליסטיות . הרצאתו של המרצה להיסטוריה חסרת מבנה וסדר, אין בה טיעון מרכזי על אף הנושא הברור לכאורה : "אלף תשע מאות חמישים ושש – המלחמה האבודה : השיח הת...
אל הספר