מספרת הנסמכת על ציטוטים מן המורשת היהודית בסיפור האישי על מסעה לבנה

פרק שישי 200 בזמן שבעלה יושב "שבעה" על אחותו שנפטרה היא מבטאת בשיבוץ המקראי 36 והיא מציינת שהמשפט הזה חוזר אליה "שוב ושוב" "דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה", 37 הפסוק מלווה אותה גם בחוויה הסובייקטיבית שהיא בהקשרים שונים . חווה במסעה לבנה אייר החי באוסטרליה, שאליו היא מתגעגעת, והיא מקווה 38 היא מלווה את החלטותיו שהמפגש יהיה נעים וללא תחושת ניכור ביניהם . ואת בחירותיו באישה לא יהודייה אך אינה מגיבה באופן ברור על כך, אלא מרבה לספר על תולדות בני משפחתה באירופה לפני עלייתם למדינת ישראל ולאחריה . השיח העקיף עליהם מרמז לעמדותיה באשר לבחירותיו של בנה . את געגועיה לביתה שבמדינת ישראל היא מבטאת בשיבוץ המקראי "צָמְאָה 39 גם הציטוט המקראי הזה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם" . קושר את רגשות אהבתה של המספרת לארצה וגם לחלום הציוני שהניעו את אבותיה שלה ושל נועם בעלה להגיע לארץ ישראל . בשיחה על שפע המזון האורגני שקיים באוסטרליה וגם במדינת ישראל היא מצטטת פסוק מספר ישעיהו : "שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ, בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה, כֻּלָּם 40 המתאר את מעלותיה של מִ...  אל הספר