הוא היה אדם משכמו ומעלה, ולמרות זאת לא מתנשא . היה מעורב בשיחה, תמיד עם חוש הומור חכם, עומק מחשבה, אופקים רחבים מאוד, לא כדי להרשים מישהו . בעיקר, הוא נשאר תמיד אדם כמו כולנו, כמו כל הסובבים אותו, שמיישיר מבט . אני זוכר מפגש כזה אצל חבר משותף ברחובות, דני שמו, שם הזכיר פרס את בן ‑ גוריון שביקר את הצנחנים בתל נוף בשלהי שנות ה ‑ 50 . הופתעתי שהוא זכר את פרטי האירוע . פרס סיפר על המפגש בארוחת הצהריים שנערכה לכבודו של בן ‑ גוריון בהשתתפות כל הקצינים הסדירים של הצנחנים ‑ לא היו אז כל כך הרבה כאלה . בן ‑ גוריון, כידוע, מאוד אהב תימנים . בארוחה שאל אם יש קצין תימני בין הסועדים . היו דקות של מבוכה, אז אני, שאינני דומה כל כך לתימני, התרוממתי מכיסאי . בן ‑ גוריון קלט מהר את הפדיחה ופרץ בצחוק מתגלגל . פרס מספר שזו היתה אחת הפעמים הבודדות שראה את בן ‑ גוריון צוחק בקול, מתמוגג . אפשר שזכר אותי גם מהימים ששמרתי עליו בשדה בוקר . מפגש אחר עם פרס היה כאשר באה לרמת השרון משלחת מהעיר דנקרק, שאיתה כרתנו ברית ערים תאומות . המשלחת כללה את ראש העיר מישל דלבר, שהיה גם שר התחבורה בממשלת צרפת, את סגניתו חברת הפ...
אל הספר