מת" . הדברים האלה הפחידו אותי מאוד, בעיקר שלא אראה שוב את משפחתי . אבל זה בדיוק מה שקוחרסקי רצה, להפחיד אותנו כדי שניזהר . היום, אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין מפחיד אותי לחשוב איך אצליח להתמודד, ילד בן תשע, שחי לגמרי לבד במשך שנתיים בין מבקשי נפשו . אם יגלו את הסוד שלו, העונש יהיה מיידי, מוות ודאי . קוחרסקי סיפר לכל איכר שפגשנו בדרך כי אנחנו יתומים של משפחה פולנית שלחמה במחתרת בגבורה נגד נאצים . המשפחה הפולנית שלנו נהרגה כולה בהפצצה בוורשה, ואנחנו, שני הילדים, נשארנו יתומים, אין לנו אף אחד . הוא אמר להם, קחו אותם, או אחד מהם, הם יעשו כל עבודה . מאחר שאין להם משפחה, אולי אפילו ירצו להישאר לחיות איתכם כשהמלחמה תיגמר . ישבתי בצד . האיכר ואשתו הלכו הצדה עם קוחרסקי, ודיברו ביניהם . לא שמעתי, אבל נדמה היה לי שהאיכר התעקש, לא רצה לקבל אותי . אשתו כנראה ריחמה עלי, שכנעה את בעלה, ולבסוף הם הסכימו . קוחרסקי חזר אלי יחד עם בעלת המקום, מסר לה צרור קטן עם הדברים שלי, חיבק אותי בחום ‑ ונסע לדרכו . מעכשיו קיים רק דז'ידק . ילד גדול, בן שמונה . נשארתי, לראשונה בחיי, לבד לגמרי, עם אנשים זרים שראיתי לראשונ...
אל הספר