עושה את שלו והם נמוגים, ותמיד יש ממשיכים . בחגים ובאירועים מיוחדים, כאשר המשפחה המורחבת מתכנסת להיות יחד, גם אז אנחנו כה מעטים, לדאבון לבי ככה זה כנראה יישאר דורות רבים . אורי סלונים, חברי, כתב את ספר חייו . הספר מרתק, מעניין . הערתי לו שאני מתקנא בו על שיש לו משפחה ענפה כל כך ‑ משפחתו בארץ מונה כמה דורות . חבר אחר העיר לי בהתרסה, "מה ? לא היה לך אבא ? " אולי לא הבין אותי . המשפחה שלנו היתה קטנה מאוד, אבל מלוכדת, מחוברת, גם אם מבוּדדת למדי . חיינו אי ‑ שם ביער . המשפחה הגרעינית הזאת מנתה חמש נפשות : אבא בנימין, אמא מכלה, האח הבכור חיים, שקראו לו בבית ניוטק, אני אפרים, שקראו לי בבית פרדק, והאח הצעיר ששמו היה יקיר ובבית קראו לו יזיצ'ק . הורי היו אנשים מיוחדים . אני יודע שמרבית הצאצאים מאמינים שההורים שלהם מיוחדים . אצלנו, אלמלא המיוחדות של הורי לא היה לנו כל סיכוי לשרוד . בזמן אמיתי לא הבנתי מי בדיוק הם הורי . הכול היה לי מובן מאליו, כך צריך להיות . ממרחק של שנים, כאשר בגרתי והייתי לאבא וסבא, קלטתי בדיעבד הכול . כשהשנים המשותפות המעטות עוברות לנגד עיני, אני יודע שהורי, למרות כל הסערות סב...
אל הספר