232 מרלין וניג על קולנוע חרדי, ועם מחסור בספרות מחקרית שעוסקת בקולנוע ייחודי זה, נוצר יש ממעט, והצלבות מסוימות דרשו יצירתיות ותושייה וכן שיתופי פעולה מלאים של יוצרי ויוצרות הקולנוע החרדי, שפתחו צוהר לסרטים ולתסריטים גנוזים . חנה הרצוג מיטיבה לתאר את הרושם שעלול להיווצר משזירת ההיבטים השונים שהמחקר נשען עליהם : ניתוחים איכותניים מעוררים לעיתים את הרושם, שהחוקרת לא הייתה עקבית וייתכן שאף לא לגמרי קפדנית בעריכת המחקר, ואולי אף חטאה בהצגת האדם כבלתי עקבי בחשיבתו . אולם ייתכן שאי-עקביות זו איננה נובעת מעקמומיות המחשבה של החוקרת או האדם, אלא מרב צדדיותם הפרדוקסלית של החיים עצמם, שחובה עלינו כחוקרים וכחוקרות להתבונן בהם . פתיחות כזו כלפי עושרם העצום של החיים החברתיים עושה את העבודה לא רק קשה, אלא לעיתים אף מלאת חורים למול חומות אטומות 275 של מערך תאורטי קיים . בהיעדר ספרות מחקרית מקיפה על קולנוע חרדי היה עליי לבנות את גוף העבודה על סמך ממצאים מהשטח, ואולם התרבות החרדית היא תרבות נעדרת ארכיון, ומעטים הם סרטי הקולנוע 276 במקביל להיעדר מורשת החרדי שקוטלגו ונשמרו, אם בכלל . שימור תרבותי, היכולת ל...
אל הספר