14 מרלין וניג פגשו אותי בצומת סואן ומבלבל בחיי, והמפגש איתם העיר בי חלק רדום וכמיהה ללא נודע . כשהתחלתי לכתוב ביקורות קולנוע לא רק על סרטי הקולנוע החרדי היה זה במידה רבה בזכותם וכחלק מהסימפוזיון הער שרחש בתוכי סביב סוגיות כמו פמיניזם, חברוּת אפלטונית וארוס . נוכחותם בחיי היא שהשיבה אליי חלקים אבודים והיא שחיברה אותי לנספחים תיאורטיים עצומים של ידע ולב . לא פלא אפוא שחילונים לצד חרדים שמטו לסתות - אנחנו רגילים לייחס את השיח האינטלקטואלי על קולנוע לשנות השישים של המאה הקודמת ואיננו מעלים בדעתנו שמתחת לפני השטח הוא רוחש כל הזמן . ובעוד אנשים שפשפו עיניהם כלא מאמינים, כי מצד אחד הבית והמשפחה שלי הם היידישקייט בהתגלמותו ומצד שני קולנוע מזוהה עם סקס סמים ורוקנרול, אישה עם שביס נכחה בסרט החדש של טרנטינו ונרשמה היסטוריה תרבותית קטנה . תקופה זו של כתיבה יום-יומית בהשראת הקשר, הביקורת, הפרשנות, הידידות, ולעיתים היריבות, הייתה עבורי שיעור בלתי נשכח ששום קורס אוניברסיטאי לא יוכל להקנות . זו הסיבה לכך שגם כיום, על אף חלוף הזמן ועם הריחוק הטבעי, אני מודה ואוהבת אותם על זה - כל אחת וכל אחד לחוד ואת ש...
אל הספר