49 ״לא קשה לך לפעמים לבד ? ״ ״את חושבת שההפגנות האלה משנות משהו ? ״ ״יש רגע שאת לא חושבת על אחיך ? ״ ובכל יום, בתשע וחצי בערך קם והודיע, ״הגיע הזמן ללכת לעבוד״ . כשניסתה לשאול אותו על העבודה שלו, על בית החולים, מה סדר היום ואיך זה נראה, הוא התבדח ״זה סודי . השב״כ לא מרשה לי לדבר על זה . ״ ״תראה, במדינה שלנו זה לא כזה מופרך״ חייכה . מארק לא ענה לה מעולם בתוכחה . לא החזיר לה . הצדק לא היה מרכיב באישיות שלו . הוא לא השתמש לרעה במה שסיפרה לו . הוא קרא לה חווה ואהב להסביר בעדינות ובלי להטיף . פעם נוספת כששאלה אותו משהו על העבודה, התחמק . אחר כך נזפה בעצמה . הוא בטח מתבייש . כל היום מנקה חרא של אנשים . בטח בשכר מינימום . מה יש לספר ? הצטערה שהביכה אותו . מעולם לא התפארה בהשכלתה, והרבתה לדבר על כסף, כלומר על חסרונו . אבל היא ילידת הארץ בעלת דירה ופנסיה . הוא עולה חדש, בלי משפחה, בלי כלום . הוא מעולם לא התלונן . ״מהפיצויים קנינו בית . לא גדול אבל מספיק לנו״ סיפר לה פעם . ״וטלוויזיה טובה״ . ממכירת דירת הוריה קנתה מכונית לה ולנימי . וממה שנשאר התעקשה לממן לנימי את הטיול, ״אני לא רוצה שתהיה מוטרד...
אל הספר