13 והמסריחים״ . וכך גם בבית הזה, החדש, זה שנימי עוד לא ביקר בו . בית ישן אבל מואר, שצילמה כל פינה שלו ואת התמונות שלחה לנימי במלבורן, או סידני, או ניו זילנד . בפני כולם כמעט התנצלה : נווה צדק . אבל בית צנוע, מהישנים . ירושה . * * * ״אתה באמת פה כל יום״, זרקה לעברו כשפגשה בו למחרת . היא הקפידה לצאת מהבית באותה השעה כמו אתמול . משלא ראתה את האיש, המשיכה עם ליקי לאורך הטיילת צפונה ואז הם חזרו חזרה . חווי התיישבה על הספסל . בערך בשמונה ורבע הוא הגיע . ״בדרך כלל אני מגיע יותר מוקדם," הסביר, כאילו ידע שחיכתה לו, ״אבל היום היה עיכוב לא צפוי . ״ הוא התיישב על הספסל לצידה ופשט את רגליו קדימה . היה מוזר בעיניה שאת כל הדרך מבת ים עשה בנעלי הליכה מעור שחור, מכנסי בד כחולים כהים וחולצת טריקו . הטיילת הייתה מלאה ברצים וצועדים בנעליים זרחניות, שעונים מתוחכמים וכובעים תואמים . היא הביטה בפניו, שעכשיו היו קרובים יותר . צעיר ממנה רק במעט, שיערה . ״מארק״, הושיט לה את ידו השמאלית, והיא לחצה אותה . ״חווי . נעים מאד״ . 14 ״חווי," חזר על השם, הוגה בקושי בולט את החי״ת . ״חווי זה חווה ? ״ היא אישרה . ״לאמא שלי...
אל הספר