גוסטב לנדאואר: אודות השירה אצל היהודים

לזר, לנדאואר, מיהזם ­ אנרכיסטים יהודים מהם שאב מרטין בובר את ניסוחיו לסיפורי החסידים שפרסם ? ) לי אין הם מוכרים ( . האם לא ישתאו נוכח התפעמות מביני דבר למקרא שירי אבן­גבירול או למקרא דברי מומחה ובקי בשירה כדוד קאופמן על יהודה הלוי, לאמור : "בעוד שאף גיתה, חביב המוזות, יתאונן על המכשולים שיבושת שפת אמו הערימה על דרכו, לא היה לו ליהודה הלוי להתאונן על כך, כי כוח היצירה העז של לשון עמו הפיקה לו את היפה בניבים . יען שום שפה לא תדמה לעברית בעמקות ביטוי הרגש, בעושר גווני הצער והאושר, האהבה והייסורים, אף המשוכלל שבתרגומי השירה לא יוכל למסור אך הד מיופיה הפיוטי של יצירתו" . נכון הדבר, כי מציגי התזה על העדר שירה ויצירה אמנותית גאוניים אצל היהודים ניזונים בעיקר מהסתכלות במוצג אחד, המשתייך בדין ל"חבר התרבות האירופית", שהוא "קנה המידה לבעיות האמנות" ­ והם אותם יהודים שמזה מאה שנה עברו תהליך של אמנסיפציה, בעיקר בגרמניה, ולאור תופעות כגון היינה, הופמנסטל וליברמן מבקשים הם לקבוע חוק תקף לדורות . וכי היכן קיים בעולם משהו שראוי להגדירו כעם, אם נעדר הוא שירה מקורית, לחנים מקוריים, מחולות מקוריים ? מקורי...  אל הספר