אחרי קונגרס אוגאנדה, כלומר לאחר שנדחתה הצעת אוגאנדה, התחילה התארגנות קדחתנית . שני המרכזים העיקרים היו פולין ורוסיה . בפולין היה קשה לנהל תעמולה לא בעד ציונות ולא בעד ס"ס . בכל פולין הקונגרסאית נמצאו פועליציון פלסטינאיים שדגלו בהשתייכות להסתדרות הציונית, בעליה לארץ, בעברית, בהגשמה עצמית ובעבודה . בווארשה היו אנשי הס"ס הרוב, ואנו התפלגנו מהם . סבורני שהיינו אז כ 003 400 איש והם מנו 400 או 500 איש . אולי אני טועה, סוף סוף לא מניתי אותם . גם אנו וגם הם היינו ארגון בלתילגאלי . הציונים קיימו אתנו קשרים . היו ביניהם אנשים בעלי תפיסה פלסטינאית שהצביעו בקונגרס נגד אוגאנדה . שמותיהם כבר אינם ידועים היום, אבל אז היו אנשים מוכרים, כמו שמעוני ) דובין ( ואחרים . אלה היו מאורגנים בקבוצת "התחיה'', אבל בקונגרס הצביעו, כאמור, נגד אוגאנדה . הם היו ארצישראליים בתפיסתם; סברו שתנועה לצנטראליזם יהודי מוכרחה להיות ארצישראלית . הטיעון שלהם היה, שההיסטוריה נתנה לנו את ארץישראל והיא ארצנו, ואין זה דבר הנתון לבחירה . הארץ הנבחרת מראשית תולדותינו היא ארץישראל . לנו היו כל מיני קשרים אתם . כאן הנני רוצה לעמו...
אל הספר