בסקר . עם זאת, בתמונה הגדולה עולה בבירור כי הציבור מדבר על עשייה ממשית ; לא על אחדות מול שבטיות, על דוגמה אישית וממלכתיות, אלא על מחירי השכירות והמצב בבתי החולים . אפשר להניח בזהירות שאלמלא היתה קיימת מערכת פוליטית, או שמרביתה היתה מקצועית בדומה לנעשה בסינגפור, הרי שהיכולת לטפל בבעיות שוטפות כמו משבר דיור, פנסיות ותורים בבתי חולים, היתה קלה יותר . בשביל זה הרי לא צריך פוליטיקאים, אלא אנשי מקצוע . אז בשביל מה בכל זאת צריך פוליטיקאים ? אם נאמץ את ההסבר של ראש מחלקת המנגנון ( הבדיונית ) , סר האמפרי, מסדרת המופת "כן, אדוני השר ! " הרי שכאשר הוא נשאל על ידי השר הממונה "מה התפקיד שלי ? ", הוא השיב כך, "לעמעם את הנושא זו המשימה המרכזית . האם יש עוד משימות ? בוודאי ! לדחות החלטות, להתחמק משאלות, לערבב מספרים, ולטשטש טעויות" . ואם נשאיר לרגע בצד את ההומור הנפלא של סר האמפרי, נאמר בכל הרצינות כי המערכת המקצועית תפקידה לעבוד, וכי על הדרג הפוליטי לעסוק בעיקר בשיווק . בגרסת המציאות ‑ בעידן הפופוליזם ‑ הייתי לא פעם אומר לצוות לשכת שר האוצר, אתם במחלקת הייצור, ואני במחלקת השיווק . יש לי חבר חכם שטוען...
אל הספר