שוחחתי על הרעיון גם עם ידידי, ד"ר אריק כרמון, מנכ"ל המכון הישראלי לדמוקרטיה, ושאלתי אם יסכים שהמכון יהיה אכסניה לניסוי שכזה, גם אם סיכוייו אינם גדולים . אריק אמר כי בדיוק לשם רעיונות כאלה קיים המכון . במשך חודשים אחדים, שבהם נהגנו להיפגש, אחת לשבוע, לאחר סיום הדיונים במליאה, נחתם המסמך על ידי שמונה חברי כנסת : זאב בוים ( הליכוד ) , שלמה בן ‑ עמי ( העבודה ) , אליעזר זנדברג ( צומת ) , יהודה לנקרי ( גשר ) , חיים רמון ( העבודה ) , מאיר שטרית ( הליכוד ) , מיקי איתן ואנוכי . בין המשתתפים היו גם נעמי בלומנטל ומיכאל קליינר, שפרשו לפני החתימה . השמועה על ההתכנסות הלא ‑ צפויה הזאת עשתה לה כנפיים בכנסת, והביקורת על המיזם הגיעה גם לדיונים במליאה . בימין היתה ביקורת על מיקי, על שהוא מוכן לוותר על ערכים לאומיים, ובשמאל ביקרו אותי בשל נכונותי לכאורה לתת יד לעמדות פופוליסטיות . המבקר הנוקב ביותר היה יו"ר מרצ החדש, יוסי שריד, שאמר כי אי ‑ אפשר להגיע לנייר משותף אמיתי בין ימין ושמאל בנושא המדיני, ומה שיקרה הוא נכונות של השמאל לוותר על עקרונותיו למען מכנה משותף נמוך מאוד . הוא גם ניפק כותרת חלולה כלשהי ע...
אל הספר