שש ‑ עשרה שנה לפני כן . גם אז פתח ביבי את הקמפיין כשהוא מוביל באחוז או שניים וסיים אותו בתבוסה מוחצת . 2015 החלה להריח כמו 1999 . נתניהו רגיל לתחושת מצור . הוא גדל והתחנך כך . אבל מרס 2015 זימן את אחד הרגעים הקשים שידע בחייו הפוליטיים . הוא כבר חש את מגעה של עניבת החנק הפוליטית על צווארו . מכל עבר סבבו אותו יריבים פוליטיים ששאפו להחליפו או לפחות להדיחו מהתפקיד . משה כחלון, שהיה שר בממשלתו, פרש, הקים מפלגה יריבה וסגר עם הרצוג על הקמת קואליציה משותפת אחרי הבחירות, גם במקרה של תיקו . לשאיפה הזאת היו שותפים גם אביגדור ליברמן ויאיר לפיד, שראו בהדחת נתניהו פרויקט אישי, ואפילו אריה דרעי, מנהיג ש"ס, שהצהיר בשיחות פנימיות כי יעשה הכול כדי לפטור את המדינה ממנהיגותו של נתניהו, גם אם פירוש הדבר יהיה לשבת באותה קואליציה עם לפיד, שנוא החרדים . גם בתוך הליכוד זה נראה רע . כמה מהח"כים החלו להתארגן ליום שאחרי ונפגשו בחשאי כדי לתאם עמדות . הסכינים נשלפו ומורקו ליום שלאחר ההפסד . ב ‑ ,2006 כשנתניהו הוביל את הליכוד לשפל היסטורי של שנים ‑ עשר מנדטים, לא הצליחו הבכירים שנותרו סביבו להדיחו . הפעם, נשבעו בכיר...
אל הספר